הכרעת דין בתיק תת"ע 2454-02-12 - פסקדין

על פי מצוות המחוקק אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה לפי תקנה 54(א) לתקנות התעבורה בכך שנסע במהירות העולה כדי 160 קמ"ש חלף 90 קמ"ש המותרים באותה דרך עירונית.

מדובר במהירות אשר נמדדה במכשיר מסוג BEE III IL     להלן "דבורה"

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום .

הנאשם טען כי מדובר בטעות בזיהוי הרכב.

לחילופין נטען כי מיומנות הפעלת המכשיר הייתה לקויה כך שהמהירות בה צוין במכשיר הינה שגויה.

הסנגור לא כפר באמינות המכשיר כיולו וכן בהכשרת המפעיל(יעויין בהקראה וכן עמוד 4 שורה 8).

לאור כפירת הנאשם נקבע דיון לשמיעת ראיות.

מטעם התביעה העידו שוטר ומתנדב אשר היה עימו כמו כן הוגשו מסמכים אשר נערכו על ידם.

מנגד העיד הנאשם.

לאחר שמיעת הראיות ניתן לסכם את נקודות המחלוקת העיקריות בין הצדדים כמחולקות לשני ראשים:

האחד האומנם נהג הנאשם באותו קטע דרך ונדגם ע"י השוטרים כטענת התביעה או שמא ארעה טעות בזיהוי והנאשם כלל לא היה בקטע הדרך הראשוני אלא בצומת המרוחקת כדי 600 מ' לאחר מכן .

נקודת המחלוקת השנייה נוגעת למיומנות ההפעלה ותוצאות הבדיקה בהתייחס למהירות  המצויינת בכתב האישום האומנם המהירות בפועל  או תוצאה של ליקוי בהפעלת המכשיר.

בכל הנוגע לשאלת הטעות בזיהוי ומיקום רכבו של הנאשם שוכנעתי כי רכבו של הנאשם הוא זה שנדגם והנאשם שהה בפועל בקטע הכביש הרלבנטי לכתב האישום בסמוך לק"מ 71.

מסקנתי זו נסמכת על מספר פרמטרים.

ראשית בכל שלב שהוא לא טען הנאשם כי רכבו כלל לא היה במקום.

הדברים נוגעים לשלב הראשון בו מצויה תגובתו בנסיבות הדו"ח יעויין -ת-3 ""אני לא נסעתי במהירות הזאת ראיתם רכב אחר ועצרתם אותי"

 עבור לשימוע אשר נערך לנאשם ותוכנו הודע לביהמ"ש במסגרת החקירה החוזרת באמצעות ב"כ

""זה לא הייתי אני "כך אמרתי.-עמוד 19 שורה 26 לפרוטוקול.